עברית

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

  JOY ART GALLERY 2011  

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 חכמת הטוויסט העיצובי

 

כמו שמלתחת הבגדים נבנית בהדרגה ומהווה תעודת זהות לטעמכם האישי, כך גם אבזור חללי הבית. נגיעות צבע, שילוב אלמנטים אדריכליים, ציורים שאהבתם, יצירות ששבו את ליבכם, יהיו אלו שימסרו בשמכם מסר אישי. כמו באופנה, גם בתחום עיצוב הבית- הטרנד שכולם נהרו אחריו, הוסט ואת מקומו תפס "הטרנד האישי", זה שכל אחד מייצר לעצמו על פי טעמיו, העדפותיו ונטיותיו.

 

גלריה ג'וי ארט, מתמחה בייצור תמונות קיר, פסלים ופסלונים תלת מימדיים, מעץ ומתכת. עם הגלריה עובדים מיטב האמנים הישראליים, היוצרים יצירות מקור. בסיום עבודת האמן, עוברת היצירה המוגמרת, לחיתוך עץ או מתכת ובהמשך לצביעה אומנותית. בתום התהליך המורכב מתקבלת יצירת אומנות מקורית, ססגונית, מלאת חיים, בעלת טוויסט עיצובי, שתדגיש ותייחד כל חלל בו תוצב.

 

האמנים נבחרים בכל שנה מחדש, במטרה לייצר מגוון רחב של יצירות וסגנונות, בין האמנים שאת עבודותיהם ניתן למצוא בגלריה: דוד גרשטיין, יובל מלר, דן שמיר, רונית קולסון, מרינה זלוצין, גליה ארמלנד ונוספים.

 

הגלריה הייחודית, בבעלותה של יפעת רוד- פפר, מפעילה חנות מקוונת המאפשרת לרכוש ביתר קלות ממגוון היצירות הרחב שמציעה- מגוון נושאים ביניהם, פרחים, ילדים, תחביבים, צבעוניות תוססת לצד שימוש בפלטת גוונים קלאסית, קטנים לצד גדולים, בעלי מסר הומוריסטי ומסרים מאופקים יותר. השלל עצום ומרהיב ומאפשר לכל אחד להתחבר ליצירה שנוגעת בו, לשלב אותה במעונו הפרטי או להעניק אותה כמתנה בעלת ערך מוסף ליקירים.

 

החנות המקונת עשירה במוצרים, בעלויות נוחות ומאפשרות, ביחס לאיכות הגבוהה של הפריטים. לאחר ביצוע ההזמנה, תשלח הבחירה שלכם ישירות לביתכם.

חווית הגלישה בחנות המקוונת, מלאת צבע ומעוררת השראה.

מאת: אורי סלע, עתונאית וכתבת צרכנות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  הנשיא לשעבר, מר ביל קלינטון, בוחר עבודות אמנות מתוצרת Joy Art Gallery 

המוצגות בירושלים, במרכז ממיל"א, בחנות "סט מתנות", יולי 2013

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

  

 

  

  

  

 מכניסים אור לחיים  

 

  

היכולת לשלב פרטי אומנות מעניקה לכל חלל מעוצב את זהותו הייחודית וצובעת אותו בגוונים יוצרי אווירה

 

אחרי שמיצו רבים את טרנד הרשתות הגדולות, הגיע תורה של האספנות האישית. אין נכון יותר מימים אלו כדי להשתמש במשפט המפורסם, "אין דבר כזה שאין דבר כזה". הכל לגיטימי ומתאפשר ובלבד שיביע במדויק את הטעם האישי. בין אם מדובר בספה חדשה או בחירת חנוכיה שתקשט את שולחן החג המתקרב, אל תוותרו והקפידו למצוא את הפריט הנכון עבורכם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                      

 

 

 

                               

פסל קיר תלת מימדי ממתכת
 פרחים -  פרט בתקריב
גליה ארמלנד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנות גדושות של מקוריות

  

מי משחפש נימה מעט פחות קונבנציונאלית עם מנות גדושות של מקוריות, ימצא כיום שימוש בטכנולוגיות רבות המרחיבות את מנעד האפשרויות כשמדובר ברכישת פרטי אומנות, הן מבחינת השימוש בחומרים מגוונים והן מבחינת העלויות שעשויות לרדת משמעותית. גלריה ג'וי ארט, היא גלריה לאומנות ישראלית המייצרת פסלי קיר ואלמנטים רבים נוספים בהתבסס על חיתוכי שכבות בלייזר, הנצבעות או מודפסות, בהמשך, בצבעוניות משובבת נפש.

הגלריה פיתחה את תחום ההתמחות המיוחד ומאפשרת קבלת פסלי קיר צבעוניים, עשויים שכבות מעודנות של מתכת, בהתאם ליצירות אומנות של אמנים ישראליים העובדים בגלריה.

באופן המוצר הסופי ניתן לרכישה ללא פערי תיווך ובכך מתאפשרת רכישת יצירת אומנות במחיר  מאפשר ובר השגה.

  

 

 

 

 

 

מרינה זלוצין  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסל מתכת תלת מימדי   LOVE BIRDS
פרט בתקריב
עיצוב: מרינה זלוצין

 

 

 

 

 

 

אוסף מרשים של פרטי יודאיקה

  

 

אופן הייצור המיוחד מאפשר לצור לצד פסלי הקיר קולקציות נוספות מתחומים שונים.

כ-10 שנים מטפלת יפעת רוד פפר, בעלת הגלריה, במקצועיות, יצירתיות ובעדינות בתחום היודאיקה, המנהלת דיאלוג באשר למיקומה, על התפר הדק שבין פרטי עיצוב מודרניים וצבעוניים לבין היותם תשמישי קדושה.

כך התפתחה בגלריה נישה של מוצרי יודאיקה, כולם מעוצבים למשעי ושולחים מסרים ססגוניים, מלאי חיים לכל עבר. אוסף היודאיקה כולל בין השאר חמסות מהודרות, מגשי שבת ונוספים.

 

  

 

  

  marina zlochin at joy art gallery

 

 חנוכיית הציפורים

 עיצוב: מרינה זלוצין

 

 

  

 

 

 

 

 

 מהדורה מוגבלת של חנוכיות מעוצבות

  

 

לפני החג, התווספה לגלריה קולקציית חנוכיות יוצאת דופן. הקולקציה במהדורה מוגבלת, כוללת מספר מצומצם של חנוכיות מעוצבות, מתבססות על פלטת הצבעים הססגונית המאפיינת את רוב הפריטים מבית ג'וי ארט.

החנוכיות המיוחדות הן בבחינת אלמנט דקורטיבי יוצר אווירה שיכול להשתלב בחלל הבית גם לאחר החג. הצבעוניות העזה מכניסה אור, שמחה והמון מקוריות לחלל בכלל ולשולחן החג.

 

 

 

 חנוכית המרפסות מרינה זלוצין

 

חנוכיית המרפסות בתערוכה השנתית של JOY ART GALLERY  

 

 

 

 

 

  

  

 במה לאומנות המקומית

  

 

הגלריה מארחת אמנים מקומיים מובילים ומוערכים בתחומם אשר יוצרים יצירות מקוריות, העוברות בהמשך תהליך ייצור קפדני המתרגם אותן לכדי פסלי קיר, פסלוני עץ קטנים ואלמנטים דקורטיביים נוספים לבית. בין האמנים שקיבלו במה במקום- דוד גרשטיין, יובל מלר, דן שמיר, רונית קולסון, מרינה זלוצין, גליה ארמלנד ונוספים.

 

את הפריטים ניתן לראות באתר באופן מוחשי, מהימן וברור. עלות המשלוח לפריט החל מ-20 שקלים בלבד. נוח מאוד לבצע הזמנות טלפוניות והפריט נשלח עד לפתח ביתכם.

אם בכל זאת חשקה נפשכם בביקור אמנותי בגלריה הצבעונית, תוכלו לתאם מראש עם יפעת בטלפון 052-4401446  האלון 25, רעננה

 

מאת:אורי סלע, עתונאית וכתבת צרכנות

 

 

 

  

 

 

 

David Gerstein

 

 חלון פרפר

עיצוב: דוד גרשטין

ייצור: JOY ART GALLERY

 

 

 

 

 

 

 

 

אופנת פסלי הקיר התלת מימדיים  

  

 

 

טרנד הלבשת הבית מבסס לעצמו מקום של כבוד כשמשלב בתוכו אלמנטים אספניים בעלי ערך אומנותי המאפשרים הבעת הטעם האישי והייחודי

 

המגמה האישית תופסת בשנים האחרונות תאוצה, כששמה במרכז תשומת הלב את פיתוח האינדוודואל. אל הפרקטיקה והפונקציונאליות מבקשים כיום רבים להכניס את הקו העיצובי הפרסונאלי, שיהווה תעודת זהות ייחודית ויהיה שופר להבעת הטעם האישי.

 

 

 

 

 

 

 

"Pomegranates"

פרט מפסל קיר ממתכת, בתלת מימד וצביעה ידנית

 עיצוב: מרינה זלוצין,      סדרה מוגבלת בת 28 פסלים

 

 

  

  

  

  

אספנות בעידן המודרני

  

 

האספנות המודרנית של שנות ה-2000 כבר אינה עניין לעשירים בלבד. טכנולוגיות מתקדמות וחשיבה יצירתית של אמנים שונים, מאפשרת רכישת פרטי אמנות בעלויות מאפשרות. בג'וי ארט, גלריה ליצירות אומנות, המתמחה ביצירת פסלי קיר עשויים מתכת, תוכלו למצוא יצירות של מיטב האמנים המקומיים כשהן מתורגמות לפסלי קיר תלת מימדיים, עשויים בשכבות עדינות יוצרות עניין וצבועים בידי אומן. הקולקציה מרהיבה וכוללת מגוון רחב של פסלי קיר. כחלק מהרצון לחדש ולגוון, משלבת הגלריה אחת לשנה אמן ישראלי חדש, שעל בסיס יצירותיו, מיוצרים פסלי קיר הנמכרים במקום ובגלריות ברחבי העולם.

  

 

 

 

 

 

fish marina zlochin

 

 

עיצוב קיר במוטיב הדגים

לובי בנין משרדי חברת צים בחיפה

 

 

 

  

  

  

  

מיטב היוצרים המקומיים

  

הצבעוניות המאפיינת את היצירות במקום נעה על סקאלה רחבה ומציגה, מיצירות בשילובי גוונים סולידיים ומאופקים ועד כאלו הניחנות בצבעוניות עזה, משובבת נפש ומעוררת השראה.

הגלריה מארחת אמנים מקומיים מובילים ומוערכים בתחומם. הראשון שבהם היה דוד גרשטיין ובהמשך קיבלו במה בין השאר יובל מלר, דן שמיר, רונית קולסון, מרינה זלוצין, גליה ארמלנד ועוד.

  

 

 

 

 

 David Gerstein

 

אגרטל חמניות

דוד גרשטין 

 

 

 

 

 

 

 

מלבישים את הבית

  

פסלי הקיר הם בבחינת חליפה מעוצבת, בעלת טוויסט אומנותי מובהק, לחללי הבית השונים. מגוון הסגנונות רחב ומאפשר בחירה. יצירה נאיבית המשלבת אלמנטים ילדותיים תתאים לחדרי הילדים, יצירות בעלות קו קלאסי מאופק יותר יתאימו כאלמנט יוצר אווירה בחללים דוגמת חדר המגורים, פינת האוכל או המבואה וכאלו בעלות אופי אורבני יתאימו לשילוב במשרד הביתי.

את היצירות תמצאו בסדרות מוגבלות של 28 יחידות בסדרה, כיאה ליצירות אומנות בעלות אופי אספני ותוכלו לתלות אותן בקלות, על כל קיר, מקירות בטון ועד קירות גבס.

 

 

 

 

 

קולקציה מרהיבה של פסלוני קיר קטנים, יצירות מקור ופרטי יודאיקה

  

לצד פסלי הקיר, מציעה הגלריה, קולקציה מרהיבה של פסלוני קיר קטנים או מגוון רחב של פסלונים שולחניים בסוגי הדפסים צבעוניים, מקבץ עשיר וייחודי של פרטי יודאיקה, יצירות מקור של ציורי שמן ואקריליק על קנבס ומבחר פריטים מעוצבים מקרמיקה.

הטכנולוגיה המתקדמת, משלבת בין חיתוכי לייזר לצביעה אומנותית ומגוון הדפסים, לרבות הדפסי המשי המוכרים. תהליך הייצור המיוחד מאפשר להינות משני העולמות כשמציע יצירה מעוצבת בעלת ערך אומנותי במחיר מאפשר.

 

 

 

 

 

פתרונות יחודיים לארגונים

  

במקביל למענה הניתן ללקוחות פרטיים פועלת בגלריה מחלקה ייעודית המעניקה פתרונות לארגונים ומציעה מתנות מקוריות, המיוצרות על בסיס בריף מדוייק שמעביר הלקוח. באופן הזה ניתן לייצר מוצרי קד"מ, מתנות אישיות לעובדים, שי ללקוחות, מתנות המיועדות לאורחים מחו"ל, הלבשת קירות המשרד ופתרונות רבים נוספים על- פי דרישה.

בין לקוחותיה של ג'וי ארט בארץ , בית החולים איכילוב, רשות שדות התעופה, לשכת עורכי הדין , מוזיאון ישראל, עיר דוד, מגדלי ישראל  ואחרים.

  

 

 

  

 

 

אומנות ישראלית במחיר מאפשר

  

גלריה ג'וי ארט, בניהולה ובבעלותה של יפעת רוד פפר, היא גלריה ייחודית לאומנות, המעניקה במה לאומנות ישראלית. הגלריה העלתה לאחרונה ממשק אינטרנטי המעניק חוויית גלישה ייחודית, הלוקחת את הגולש על כנפי הדמיון, כשחושפת אותו למגוון מרהיב של יצירות, גוונים וסגנונות ומאפשר רכישת יצירות דרך הרשת ביתר קלות. מדיניות החזרת המוצרים מפרגנת מאוד ובמידה ותחזירו את היצירה כשהיא שלמה, לא פגומה ובאריזתה המקורית, תוכלו לקבל החזר כספי מלא. באופן הזה מתאפשרת רכישת פריט אומנותי וייחודי במחיר שפוי.

 

אין מדויק יותר מיצירת אומנות אישית, שתלויה במרכז הסלון כדי למסור בשמכם מסר עיצובי אישי, אפוף שיק. מעצבי פנים רבים מטפחים את הטרנד ולצד המלצות על התאמת גוונים לקיר ובחירת הריצוף הם מעניקים תשומת לב ומשלבים גם פרטי אומנות.

 

 

אורי סלע
עתונאית וכתבת צרכנות

 

 

 

 

 

 

 

תחומי פעילות הגלריה -

  

 

1. ארגונים

  

בין אם חשבתם להעניק מתנה ללקוחותיכם ובין אם אורח חשוב הגיע לביקור עסקי מחו"ל, השי שתעניקו להם, יכול להישכח בפינת החדר או לחלופין, לעמוד במרכזו של שולחן העבודה או על שידה מעוצבת וראויה. הטכנולוגיה המתקדמת בה עובדת גלריה ג'וי ארט, מאפשרת יצירת אלמנטים אומנותיים, בהתאם לדרישה ולבריף מדויק המתקבל על- ידי הלקוח. כך תבטיחו שי עטוף בנימה אישית, בעל ערך אומנותי. תוכלו לעצב בעזרתה, תומכי ספרים, סימניות, פסלונים יוצרי אווירה ורבים נוספים כיד הדמיון הטובה.

  

 

2. יודאיקה

  

פרטי היודאיקה מסמלים את הזיקה למסורת וכשהם מוצעים בקשת גוונים ססגונית, עשירה באלמנטים קישוטיים, הם נעטפים בקו מקורי, אומנותי, שונה ויוצר עניין.

פרטי היודאיקה המעוטרים הם רעיון מוצלח למתנה, בין אם מדובר בקרובים החיים בגולה, בין אם אתם בדרך לארוחת ערב חגיגית וחשובה או כשאתם תרים אחר מתנה עם זיקה למסורת עבור זוג צעיר המתחיל את חייו המשותפים.


 

 

3. פסלונים

  

אין כמו אלמנטים דקורטיביים וצבעוניים כדי להפיח בכל מקום בו מוצבים שמחת חיים. הפסלונים הקטנים יוכלו לקשט מדפי ספרים, להכניס שיק מלא חן לפינות עבודה, להשלים דיאלוג צבעוני בחדר הילדים ומהווים את אחד הרעיונות המקוריים ביותר למתנה. הפסלונים עשויים עץ  או מתכת ומודפסים בטכניקות מתקדמות, המבטיחות קבלת מוצר עמיד ואיכותי.


 

 

 

4. פסלי קיר

  

פסלי הקיר הססגוניים, יעניקו לכל חלל את הטאץ' העיצובי כשיכניסו בו מנות גדושות של שיק מקורי ויהיו בבחינת אלמנט גונב הצגה. הפסלים, העשויים שכבות מתכת ומיוצרים בטכניקה מתקדמת של חיתוך לייזר, הם וורסיה המאפשרת ביצוע אינטרפטציה מודרנית של יצירות אומנות שיצרו אמנים העובדים עם הגלריה. בתום החיתוך המדויק, עובר הפסל לצביעה מקצועית בידי האומנים, המשתמשים בצבעי מכוניות, הנחשבים צבעים איכותיים ועמידים במיוחד.

השכבות המעודנות בהם מאופיינים פסלי הקיר, מעניקות אלמנט תלת מיימדי יוצר עניין, המעצים את נוכחות הפסל בחלל. ניתן לתלות את פסלי הקיר בקלות, על כל קיר מקירות גבס ועד קירות בטון.

 

 


 

5. ציורי מקור

 

לעבודות המקור קסם מלשלהן. מי שמתחבר לצבעי שמן על קנבס, יימצא בגלריה מגוון יצירות מקור, עשירות בצבע ודימויים, פרי יצירתם של האמנים העובדים עם הגלריה.

 

 

 

 

 

 

 

על התערוכה השנתית של JOY ART , ינואר 2011 -

 

התפרסם באתר PHOTOUR , אתר התיירות הישראלי

 

  

  

פסלוני מתכת וציורי שמן על האגם

 

תערוכה ייחודית המשיקה עבודות אמנות חדשות, מבית היוצר של Joy Art Gallery נפתחת ב"גלריה על האגם" בפארק רעננה בשם "לה דולצ'ה ויטה". התערוכה כוללת פסלי מתכת מודרניים צבעוניים בתלת מימד של האמנית מרינה זלוצ'ין וציורים פוסט אימפרסיוניסטים של האמן אוליבייה כהן. עבודותיה של זלוצ'ין נוגעות בפופ ארט, איור קריקטוריסטי, ססגוני ומלא חיים ועוסקות ברגעים מחיי היום יום ותרבות הפנאי. כמו כן, יוצגו פסלונים שולחניים של רוכבי אופניים ויודאיקה. ציורי השמן של כהן מבטאים את אהבתו לטבע וכמיהתו לנופים הכפריים של ילדותו בצרפת בצבעים עזים ועשירים.

 

  

  

טכנולוגיות חיתוך מתקדמות

 

פסלי המתכת של מרינה זלוצ'ין נעשים בטכנולוגיה מתקדמת של חיתוך מדויק והדפסות איכותיות. הם מהווים חלק ממגמה ועשייה תוססת בתחום זה, המתקיים במרחב המכיל בתוכו את הגדרות האמנות והעיצוב. עבודות כגון אלה  ניתן לראות היום בגלריות ברחבי ארצות הברית, גרמניה וסינגפור.

 

 

  

פסלי שולחן

 

תהליך היצירה מורכב והוא מתפתח בשלב ראשון  של ציור דו מימדי עד לשלב הסופי שכולל חיתוכי לייזר, צביעה ידנית או הדפס רשת. "פסלי הקיר" או "פסלי השולחן" הם בעלי נפח כשלעיתים הם דו-צדדיים ובעלי מספר שכבות, שבונות עומק ואפקט של תנועתיות.

 

 

  

  

תמונות מחיי היום יום

 

זלוצ'ין יוצרת בשפתה האמנותית עבודות שנוגעות בפופ ארט, באיור קריקטוריסטי, דקורטיבי, לעיתים אירוני ותמיד אמפטי, ססגוני, מלא בויטאליות ואופטימיות. הצבעוניות הבוהקת והמרהיבה של העבודות  סוחפת את המתבונן. הפן התוכני עוסק בסיטואציות יומיומיות שנוגעות בתרבות הפנאי, בחיי הנשים, בישיבה בבתי הקפה, בתרבות ה"שופינג", בפעילות רוכבי האופניים, שחקני הטניס, גולשי הסקי או התזזית האנושית בכרך האורבאני הענק - ניו יורק.

 

  

  

 

יודאיקה פונקציונאלית

 

זלוצ'ין נוגעת גם בנושאים שעוסקים בשילוב של מוטיבים מתחום היודאיקה. היא "מתכתבת" עם אובייקטים מסורתיים כמו החנוכיות ו"החמסות" ומעניקה להם מראה עכשווי ומודרניסטי. היא מרשה לעצמה ליצור את הדקורציה על פי ראותה, אך נמנעת לנכס לעצמה את האפשרות בשינוי המהותי: היא מקפידה להשאיר את החפץ כאובייקט פונקציונאלי, כמו במקרה החנוכיות, עם שמונה קנים ושמש, כפי שדורשת ההלכה.

 

  

  

 

אהבה לטבע

 

האמן אוליבייה כהן נולד בפריס ב-1968 ועלה לארץ ב-1988. הוא צייר אוטודידקט מוכשר, שעבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד רבות בפריס ביניהן ב"סלון האמנים העצמאיים של פריס". ציורי השמן  שבתערוכה, מבטאים את אהבתו להוד וליופי של הטבע. הם מצביעים  על כמיהתו למרחבים, ליערות, לצמחיה ולנופים כפריים ופסטורליים כשההמולה והצפיפות האורבאנית נעדרת מהם.

  

  

  

  

               

                    "הים הכחול"

                    אוליבייה כהן

 

  

  

  

 

יצירה ספונטנית

 

אוליבייה מצייר בסגנון שמאזכר את הפוסט אימפרסיוניסטים, במשיכות מכחול עזות וברבדים בעלי מרקמים עשירים ודשנים של צבע. העבודות מבטאות ערכים של יצירה ספונטאנית, שאינה מגבילה את עצמה לאסכולה קפדנית זו או אחרת. הן מייצגות את הטבע ואת ההתרשמויות והתחושות העולות מתוך ההתבוננות בו מבלי לנסות להעתיק אותו כתמונה צילומית מדויקת.

 

  

 

 

  

 

 

 

"The Light"

"האור"

אוליביה כהן

 

 

 

אוליבייה למד במשך ארבע שנים בישיבה תורנית, והוא מצהיר על עצמו כיהודי מאמין שחיי באמונתו ו"מעניק כבוד לטבע, לבורא עולם ואוהב את החיים". אכן, גישתו האמנותית משדרת סוג של אופטימיות והיא מהווה על פי רוב, ביטוי חזותי לדברים החיוביים.

 

 

  

    

  

  

פרט בתקריב

 שמן על בד

אוליביה כהן

 

 

 

 

 

זיכרונות ילדות

 

רוב עבודותיו של אוליבייה עוסקות בנופים שצפים ועולים בזיכרונו מילדותו בצרפת, בה גדל בכפר קטן שמרוחק 140 קילומטרים מפריס. הוא מעיד על עצמו : " אני טיפוס נוסטלגי, מצייר וכותב על הילדות הנפלאה שחוויתי. אני מצייר מבלי לחשוב הרבה. גם כשעברנו לגור בפריס, הרביתי לטייל עם משפחתי בכפר ובחופי הים ואת זה אני אוהב לצייר".

 

  

  

  

                                          

                                           

זיכרונות נוף מולדתו   

אוליבייה כהן

 

  

  

  

 

כמו אחרי תפילה כנה

 

שכבות הצבע הרבות אותן הוא מניח על מצעי הציור,  באות לעיתים כמטאפורה לשכבות הרוחניות אותן הוא מבקש לבטא. תהליך עבודתו יכול להמשך כשלוש עשרה שעות רצופות, ועם סיומו, הוא חש תחושה דומה לזו שאחרי תפילה כנה. הדברים שהיוו סוג של מתח טעון השתחררו והם מפנים את מקומם לתחושה של רוגע ושלווה אמיתית. אין ספק כי מתוך התבוננות ביצירותיו ניכרת אותה שלמות והבעת עוצמה ריגשית וחוויתית, תוך שיקוף היכולות הציוריות המרשימות הניבטות מהן.

 

 

  

   

 

 

 

                                                                         

 

"סירה שחורה"

אוליביה כהן

 

  

  

 

 

 

 

ביקורות אמנות על האמנים -

  

 

מרינה זלוצין

מרינה זלוצין שיוצרת תגזירי מתכת, אשר נולדים ומתפתחים מתוך עולם הגרפיקה והאיור בו היא עוסקת ומתמחה מזה שנים.

 

המדייה של תגזירי המתכת  הופכת את איוריה לעבודות תלת מימדיות, בעלות נפח ורבדים של עומק, בדומה לאלה המצויים במדיית הפיסול, והם מרחיבים ומעשירים את תחומי הביטוי האמנותי שלה.

 

איוריה הממוחשבים של מרינה מודפסים על גבי תגזירי המתכת, שנחתכים בלייזר,כשהיא משתמשת בסקאלת צבעים רחבה ושובת לב, ובשפע של עיטורים ספיראליים ודגמים ייחודיים. היא עוסקת בנושאים מגוונים כמו סיטואציות יומיומיות שנוגעות בחיי הנשים, הישיבה בבתי הקפה ותרבות ה "שופינג". היא יוצרת את "עץ המשאלות" ופונה לאלמנטים מתוך היודאיקה ומקנה להם מראה מרענן תוך כיבוד הפונקציה הראשונית שלמענה נוצרו. כך למשל היא יוצרת "חמסות" או סדרה של חנוכיות, בה ענפי הדקל הופכים לכנים ומסביבם התרחשות דינאמית של ילדה מתנדנדת או אם תולה כביסה, ילד מעיף עפיפון, ציפור מקוננת, דוכיפת יפהפייה וכו'.

 

עבודותיה של מרינה פוגעת באופן ישיר במסר התוכני שהן מבקשות למסור, תוך תמצות הנושא, הרמוניה ושווי משקל צבעוני, כשהיא משתמשת בכלים של האמנות הנאיבית ולעיתים הגרוטסקית. יצירותיה מעידות על מקצועיות, הן ססגוניות וממלאות בויטאליות וראייה פוזיטיבית.

 

מאת: אורית לוטרינגר, אוצרת אמנות

 

 

 

 

 

 

 

אוליביה כהן

  

אוליבייה  שנולד בפריס ב1968 ועלה לארץ ב1988, הינו צייר אוטודידקט מוכשר מאוד , שעבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד רבות בפריס, ובין היתר "סלון האמנים העצמאיים של פריס".

 

 

ציורי השמן  של אולבייה מבטאים את אהבתו להוד וליופי של הטבע. הם מצביעים  על כמיהתו למרחבים , ליערות, לצמחיה ולנופים כפריים ופסטורליים כשההמולה והצפיפות האורבאנית נעדרת מהם. אולבייה מצייר בסגנון שמאזכר את הפוסט אימפרסיוניסטים, במשיכות מכחול עזות וברבדים טקסטוראליים עשירים ודשנים של צבע, ועבודותיו כובשות את הצופה בהם באופן מיידי. הן נעשות תוך ערכים של יצירה ספונטאנית, שאינה מגבילה את עצמה לאסכולה קפדנית זו או אחרת כשהן מייצגות את הטבע  ואת ההתרשמויות והתחושות העולות מתוך ההתבוננות בו , מבלי לנסות להעתיק אותו כתמונה צילומית מדויקת.

 

 

אוליבייה כהן למד במשך ארבע שנים בישיבה תורנית, והוא מצהיר על עצמו כיהודי מאמין שחיי באמונתו, "מעניק כבוד לטבע, לבורא עולם ואוהב את החיים". ואכן, גישתו האמנותית משדרת סוג של אופטימיות והיא מהווה על פי רוב ביטוי חזותי לדברים הפוזיטיביים. אין בה כל שאיפה לעסוק בביקורת חברתית או בתחכום בלתי נהיר.

 

רוב עבודותיו של אוליבייה עוסקות בנופים שצפים ועולים בזיכרונות מילדותו בצרפת, בה גדל בכפר קטן שמרוחק 140 ק"מ מפריס, וכך הוא אומר : " אני טיפוס נוסטלגי, מצייר וכותב על הילדות הנפלאה שחוויתי. אני מצייר מבלי לחשוב הרבה. גם כשעברנו לגור בפריס, הרבתי לטייל עם משפחתי בכפר ובחופי הים ואת זה אני אוהב לצייר".

 

 

הציורים מתארים נופי ים, יערות, שדות חרושים, איכרים עובדי אדמה, כשבכולם צבעוניות מופלאה, בקומפוזיציות ששואבות אותנו הצופים, אל תוך אווירה קסומה, מנתקת אותנו מ"עידן אובדן התמימות".

 

 

עיקר עיסוקו האמנותי של אוליבייה אינו פיגורטיבי במובן המקובל. אופני הציור שלו  שואפים לתרגם חוויות ריגשיות ולשמש כהד לזיכרונות ויזואליים שעולים וצפים בו. זהו "ציור אווירה" בעיקרו, ולטענתו של האמן, טיבו נמדד במידת היכולת שלו להעביר את תחושותיו למתבונן, ועל כך הוא אומר: "אם אדם מעוניין בציור ריאליסטי מושלם, מוטב לו שייקח תצלום. אני כאמן, לא מעוניין בהעתקת הטבע ולא מעניין אותי עד כמה דייקתי בציור האלמנטים הנראים. אני משתמש בבד, במכחול, בצבעים או בידיים שלי ככלים לביטוי המחשבות והתחושות שלי. פרט לכך, אני לא מנסה להיות מתוחכם בבניית הקומפוזיציות או בבחירת הנושאים המצוירים. הרי כל כך הרבה ציירים כבר ציירו יערות, נהרות, שדות או כפרים.  אלה הם  נושאים קלאסיים רווחים. מה שמבדיל בין הציירים זה אופן עיבוד הנראה, אל בד הציור. הייתי רוצה שצופה שמתבונן בציור נוף שצירתי, יגיד לעצמו: "הייתי רוצה להיכנס אל תוכו, הייתי רוצה לשבת ברגע זה בתוך היער שצייר אוליבייה, או הייתי רוצה לרוץ בשדה הזה וכד'". דבר נוסף שחשוב לי, הוא שהצופה שיתלה את הציור שציירתי על הקיר ביתו, לא יתעייף ממנו, ויגלה בו בכל פעם דברים חדשים ושונים".

 

 

במשך השנים , הצליח אוליבייה ליצור רצף של שלמות סיגנונית שמאפיינת את עבודותיו, ו"כתב יד אישי" משלו. הוא לא עובד עם פאלטה של צבעים, אלא מערבב אותם ישר על בד הציור, כשהוא יודע מראש מה הוא עומד לצייר, ויחד עם זאת צופה לפתעות תוך תהליך היצירה. משיכות המכחול שלו משתנות בעוצמתן, יוצרות לעיתים כתמים חזקים ולעיתים מעודנים. לעיתים הן מכסות מקטעים ציוריים בטקסטורה שטוחה ולרוב כנקודו , בשכבות עשירות של צבע (ובדומה לסגנון הפוינטאליסטיים), כשגווניו משתנים על פי שינויי עונות השנה, ותמיד ניכר בהם העיניין המיוחד שהוא מגלה בהבזקי האור שחודרים לקצף גלי הים, לבין ענפי העצים, או בין הגבעות המתעגלות.

 

שכבות הצבע באות לעיתים כמטאפורה לשכבות הרוחניות אותן הוא מבקש לבטא בציוריו. אלא שתהליך ייבוש שכבות צבעי השמן, הינו ארוך ומקשה על אמן כמו אוליבייה, שמצייר במרץ ומשקיע כשלש עשרה שעות של עבודה רצופה. לטענתו, הפסקה ברצף הציור, מובילה לשינוי ה"מוזה", התחושות המיידיות משתנות מיום ליום ופוגעות בשלמות המחשבתית. כך למשל בציור "קנה הסוף", בו יצר יותר מעשרים שכבות של צבע, נאלץ להפסיק, ולמחרת גירד את יצירתו ויצר ציור חדש.(שהוצג בכבוד רב במוזיאון החשוב "גני לוקסמבורג" בפריס).

 

לעיתים נראים בין עבודותיו ציורי שחור -  לבן – אפור, שאך מגבירים את תחושת הנוסטלגיה, בכך שהם מאזכרים את תצלומי ה"שחור – לבן" של פעם. כך למשל בציורו המרשים ביותר "היער הכסוף", בו נראים פרט לצבעוניות המינימאליסטית גם חריטות שחושפות את שכבות הצבע התחתונות. בציור "הכפר המואר", מצייר אוליבייה את נופי הכפר "פרטיני", כפר ילדותו. הציור נטול מעיבודים של פרטים ויחד עם זאת, יכול המתבונן לחוש את האווירה ולהבין שמדובר בעונת האביב והפריחה. בציור נראים האיכרים שמעבדים את אדמתם, אך כמו ביתר ציוריו, נראית  הדמות האנושית ככתם מרוחק שאינו תופס את המרכז הקומפוזיציוני והתוכני של הציור.על כך מעיר האמן: "הדמות האנושית היא בהחלט חלק מהטבע, אך אני מעוניין להעניק את מלוא הכובד לנופים הטבעיים, ולתת להם את מלוא הכבוד הטוטאלי, כך שהצופה יוכל "לצלול" אל תוכם ללא הפרעה".

 

עם סיום תהליכי היצירה, חש אוליבייה תחושה דומה לזו שהוא חש אחרי תפילה כנה. הדברים שהיוו סוג של מתח טעון השתחררו, והם מפנים את מקומם לתחושה של רוגע ושלווה אמיתית.ואין ספק כי מתוך התבוננות ביצירותיו ניכרת אותה שלמות והבעת עוצמה ריגשית וחוויתית, תוך שיקוף היכולות הציוריות המרשימות הניבטות מהן.

 

 

 בין ציוריו נראית גם סידרת  פורטרטים של דמויות גרוטסקיות בעלות אף ועיניים גדולות, מבטאות סוג של איימה ואקספרסיה, ומושפעת מסיפוריה של אימו שנצלה בשואה כשהוחבאה במנזר למשך 4 שנים.סידרה מצומצמת זו, שונה יוצאת דופן במכלול יצירותיו של אוליבייה.

 

 מאת: אורית לוטרינגר, אוצרת אמנות

 

 

 

 

 

 

דוד גרשטיין 

 

  

דוד גרשטיין נולד בירושלים בשנת 1944 להורים אשר עלו מפולין. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לרמת גן. כבר בגיל הגן הראו דוד ואחיו התאום יונתן כשרון לציור, אשר טופח על ידי הוריהם. אחיו התאום, יוני גרשטיין, הפך כאחיו דוד גם הוא לצייר, המזוהה כיום במגזר החרדי. אחת ממורותיו של דוד הייתה בתיה עוזיאל אשר לימים הייתה מורה למלאכת-יד ואמנית שהגישה תכניות בטלוויזיה הלימודית. עוזיאל ומורים אחרים עודדו את פיתוח יכולת הציור של דוד. כבר בגיל 13 נשלח הנער למחנה לנוער חובב אמנות בירושלים, אשר אותו פקד מדי קיץ עד גיל 15. בתיכון צייר דוד בחוגים במרכז לאמנות בית-צבי ברמת-גן, תחת הדרכתה של רינה בלכטובסקי ארנון. במהלך שירותו הצבאי בצנחנים שירת כשנה בעין-גב, שם הושפע מהנופים המקומיים וצייר סדרת ציורים בצבעי שמן המתארים את מזח הדייגים, סירות הדיג ונוף הקיבוץ. במהלך שהותו שם פגש את הצייר אהרון גלעדי אשר עודד את דוד להמשיך בדרכו האמנותית. מיד לאחר סיום שירותו הצבאי נרשם דוד ללימודים ב"בצלאל". במהלך לימודיו ב"בצלאל" התחילה היכרותו עם אברהם אופק אשר לימים ניכרה השפעתו על סגנונו של גרשטיין.

 

 

 

 

 

 

window gerstein חלון דוד גרשטיין

 

חלון פרפר

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

 

פריז וניו-יורק 

 

 

באמצע שנות ה-60 הושם הדגש ב"בצלאל" על עיצוב גרפי. גרשטיין לא שבע נחת מלימודי הגרפיקה ושאף ללמוד לימודי אמנות לשמה. לאחר השנה השנייה ללימודיו עזב את "בצלאל" ועבר ללמוד בפריז, באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר[4]. תחת הדרכתו של הצייר שפלן מדי (Shaplan Midi). לאחר שנתיים של לימודים בפריז, נסע לניו-יורק, שם למד שנתיים ב-Art Students League ציור פורטרט, הדפס אמנותי (תחריט), וציור חופשי.

 

 

  

  

  

  

 gerstein david גרשטיין דוד 

 

אגרטל מתכת

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

  

כמרצה ב"בצלאל

 

בגיל 26 חזר גרשטיין לישראל והחל ללמד ב"בצלאל". תחילה לימד רישום, ואחר-כך הצטרף לסגל המחלקה לצורפות, אשר עברה בתקופה זו תהליך התחדשות בניהולו של אריה אופיר. באותה תקופה עברה המחלקה מצורפות בסגנון מיושן המושפע מסגנון "בצלאל" המסורתי, לעבר תפישות חדשניות שהושפעו מאמנות מודרנית כללית. בתור מורה בעל רקע באמנות ולא בצורפות, היה גרשטיין אחראי בשנים אלו על קירוב הצורפות אל העשייה האמנותית המודרנית. בין היתר חשף את התלמידים לזרמים עכשויים כגון עיצוב דני, אקספרסיוניזם, אמנות קונספטואלית, מינימליסטית וזרמים אחרים מהתקופה.[3] רצונו היה להביא לראיית הצורפות כאמנות עכשווית שאינה נחותה בשל היותה דקורטיבית אלא שוות-ערך לסוגות אמנות אחרות. שנים לאחר מכן ציין גרשטיין כי מעורבותו בהוראה במחלקה לצורפות השפיעה עליו במעבר מן הציור אל הפיסול.[3]

 

בשנים 1973 - 1974 רכש גרשטיין תואר שני במגמת גרפיקה אמנותית ב"סט. מרטין סקול אוף ארט" בלונדון. במסגרת לימודיו התנסה בתחריט ובדפוס משי. בזמן זה שאף גרשטיין להביא לשילוב של תחריט ודפוס משי, אשר עד אז לא שולבו זה בזה. עם סיום הלימודים בלונדון זכה בפרס ראשון ובשני פרסי ציון לשבח בתחרות סוף השנה של סט. מרטין.[3] בשנת 1974 חזר גרשטיין ל"בצלאל" והחל ליישם חלק מהרעיונות שהגה במהלך לימודי התואר השני. גרשטיין לקח את טכניקת דפוס המשי שהייתה נפוצה בעולם האמנות המודרנית באותה התקופה ויישם אותה בתחום השימוש באמאיל. כבר אז ניתן היה להבחין בנטייתו לנסות לשלב מדיומים וטכנולוגיות מתקדמות בעולם האמנות, נטייה אשר תתבטא ביתר שאת בשימושו בלייזר בשנות ה-90. עד שנת 1985 שימש כמרצה בכיר ב"בצלאל".[3]

 

 

 

 

gerstein david גרשטיין דוד

 

חלון חתול צבר אדום

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

 

כאמן עצמאי

 

תערוכתו הראשונה של גרשטיין בארץ הוצגה בגלריה "אנגל" בירושלים בשנת 1971, ועסקה ברישומים ובצבעי מים בעלי אופי פיגורטיבי[5]. לאחר מכן הציג בשנת 1978 בבית האמנים בירושלים תערוכת ציורי שמן גדולים שעסקו בציורי פנים ושפת-ים, אשר זכתה לביקורות חמות. בין היתר הושווה גרשטיין לדייוויד הוקני, בשל העובדה ש"כהוקני, גם הוא בראש ובראשונה אמן-רישום עם חוש מעולה לצבע"[6].

 

בשנים אלה הוביל גרשטיין מאבק למען מתן לגיטימציה לאמנות הפיגורטיבית אשר הייתה חריגה בנוף האמנות הישראלית הקונספטואלית בעיקרה[7]. הנטייה לאמנות קונספטואלית נתפשה על-ידו כלא-רלוונטית לגביו, ולכן בחר לצטרף למגמות של ציור פיגורטיבי שלא היו מקובלות באותה התקופה. כך, נמנה גרשטיין באותן השנים על קומץ אמנים כגון אברהם אופק, איוון שוובל, אבישי אייל, אורי ליפשיץ ואחרים, אשר התמקדו באמנות פיגורטיבית-נרטיבית.

 

באותה תקופה החלה להתפתח במקביל למגמה הקונספטואלית מגמה הפוכה של ציור היפר-ריאליסטי בהשראת ישראל הירשברג, אשר אף בה לא מצא גרשטיין את מקומו. שאיפתו בשנים אלה הייתה ליצור ציור פיגורטיבי בעל סגנון אישי וחופשי - "אמנות בגובה העיניים". מאוחר יותר הסביר גרשטיין כי הדבר דומה ליצירת ספרות איכותית, אשר גדולתה ברבדיה השונים, כך שאדם יכול להנות הן מעיון והן מקריאה מעמיקה. גרשטיין שאף להעביר אמירות אודות העולם ואודות החיים, יחסים בין בני-אדם לבין עצמם ולסביבתם, ופחות אודות שפת האמנות עצמה. כך צייר גרשטיין זכרונות מעברו, כגון אמו רוכבת על אופניים, או ציור שלו ושל אחיו בגיל ילדות. בין השראותיו המרכזיות הייתה כתיבתו של חנוך לוין, שהציג באופן קומי-אירוני את הבלי העולם, וגרשטיין שאף להעביר דברים דומים בציור: "מה שחנוך לוין כתב, ניסיתי אני לבטא בציור: מערכות יחסים בין נשים לגברים, בתוך המשפחה... ציור גרוטסקי שכזה"[8]. השראה נוספת עבורו באותה תקופה היה הצייר ג'ורג' גרוס כלפיו חש קרבה, שכן עסק אף הוא במה שגרשטיין כינה "הקומדיה האנושית". בנוסף השפיעו עליו ציירים כגון דייוויד הוקני, פרננדו בוטרו' חוזה לואיס קואבס אשר נגעו בהוויה האנושית וביחסים בין בני-אדם.[3] 

 

  

  

 

 

 

 

 gerstein david גרשטיין דוד

 

אגרטל כלניות

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

 

  

שנות ה-70 והציור הפיגורטיבי

 

בשנות ה-70 שילב גרשטיין בנסיונותיו אמירות אישיות עם דימויים פיגורטיביים, בעיקר בעבודות בצבעי מים וגואש על נייר. תחילה נועדו עבודות אלו להיות סקיצות עבור ציורי שמן גדולים על בד. אולם, עם הזמן מצא האמן עניין בעבודה בצבעי מים על נייר גרידא, והן הפכו למדיום העיקרי שלו. גרשטיין יצר סדרת ציורים אודות ילדותו שהתבססו על צילומים ישנים ועל זכרונות ילדות. סדרה נוספת עסקה בזיכרון חרות אצלו של אמו הרוכבת על אופניים ברחובות רמת-גן, מוטיב אשר לימים התפתח לסדרת רוכבי האופניים בשנות ה-90 ולאחריהן. מוטיב חוזר בעבודות בהן תיאר גרשטיין נופי-פנים של בתים היו החתול ואגרטלי פרחים, שביטאו עבור האמן "שלווה של שגרת היומיום". הן החתול והן אגרטלי הפרחים המשיכו ללוות את עבודותיו עשרות שנים לאחר מכן. תוך התעסקות במוטיבים אלה שאף גרשטיין "לברוח מהמציאות הישראלית הפוליטית לעבר שלווה אולימפית נטולת סערות".[3] באמצע שנות ה-70 יצר סדרת ציורים של אנשים על שפת חוף ים, אשר הושפעו הן מזכרונותיו של האמן מילדותו והן מהתבוננות. סדרת ציורים נוספת כללה את נופי שכונת עין כרם בה חי האמן באותה התקופה וששימשה כתפאורה לקומפוזיציות עתירות-דמויות שעסקו ביחסים בין אנשים ובין בני-זוג.

 

  

  

  

  

 

 

 

gerstein david גרשטיין דוד 

סבכת יונים לבנות

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

 

 

 

שנות ה-80 והניסיונות הראשונים בפיסול

 

שאיפתו של גרשטיין לתאר את ההווי היומיומי בישראל באופן אירוני בשלה בשנות ה-80. בשנים אלה עסק גרשטיין בתיאור פיגורטיבי של פרקים מההוויה הישראלית, אשר נבעו בין היתר מזכרונות ילדותו מתל אביב. הסדרה הראשונה תיארה מרפסות תל אביביות בסגנון באוהאוס באופי הומוריסטי-אירוני.[9]. סדרה זו נבעה מזכרונות ילדותו של דור הוריו שהתבססו בתל אביב הקטנה והוא הביט עליהם בפליאה ובהומור. המתח בין דור הילדים הצברים לבין דור ההורים הגלותיים יחסית התבטא בציוריו. כך צייר בסדרה זו אנשים מבוגרים, בעלי אופי גלותי-משהו בפניהם, כפי שניבטו מעיני הילד הצבר הרואה את דור המדבר, דור מייסדי המדינה אשר עלו אליה בגיל צעיר, אך עדיין טבועה הייתה בהם מורשת הגלות. ניצניה של סדרה זו בעבודות של גרשטיין משנות ה-70, בעבודות צבעי מים וגואש על נייר, אשר חלקן עובדו לציורי שמן על בד. בשנות ה-80 פיתח גרשטיין סדרות אלו לכדי סדרה נוספת של ציורי אנשים הרוחצים בים-המלח. אודות סדרה זו כתב אברהם אילת: "שוכני המרפסות ירדו לים-המלח והם רובצים לחופו מרוחי-בוץ, חושפים את גופותיהם הוורדרדים לחסדי קרני השמש והמלח המטגנים אותם באיטיות"[10].

 

 

במהלך שנים אלה, ועל אף ההדים החיוביים להם זכו ציוריו בעיתונות ובעולם האמנות, חש גרשטיין צורך בהתחדשות ובחיפוש כיוונים חדשים והרחבת גבולות הציור. במהלך השנים 1980-1987 עסק גרשטיין במקביל לציור גם בניסיונות פיסול בעץ, אשר היו "תלת-ממדיים אך שמרו על איכויותיהם הדו-ממדיות" [11]. גרשטיין שאף "להרחיב את גבולות הציור" לתחום תלת-ממדי. לאחר כמה ניסיונות של פיסול בחומר, אשר לא סיפקו את האמן, גילה את הרעיון של חיתוך האלמנטים והרכבתם יחד למעין פיסול בחלל. הרעיון לכך נבע בעת שירותו במילואים, כאשר פירק קופסת קרטון המשמשמת מחסנית לתרמילים, צייר על מחיצותיה הפנימיים של הקופסה, ולאחר מכן הרכיב את הקופסה שנית. מכאן התגלגל הרעיון לציור על קרטון גדול-ממדים והרכבתו לפסלים תלת-ממדיים. לאחר מספר פסלים בקרטון המשיך גרשטיין לעץ ולאלומיניום דק. גרשטיין הגדיר שנים אלו כ"מאבק" בין הציור לפיסול, ודימה את יחסו לציור ליחסים אל רעיה, ומנגד את יחסו לפיסול למעין רומן מרתק ואסור.[3]

 

 

בשנת 1981 הציג גרשטיין לראשונה עבודות פיסול אלו בגלריה הוראס ריכטר ביפו. צעד זה היה נועז עבור הצייר בן ה-36, אשר לא עסק או הציג פיסול קודם לכן. העבודות שהוצגו בתערוכה היו מאלומיניום ומעץ, חומרים אשר היוו המשך לנושאים בהם עסק בציור בשנות ה-70: אמו הרוכבת על אופניים, חתולים, אגרטלי פרחים ואלמנטים שונים של טבע דומם. בשנים שלאחר מכן הציג גרשטיין בשתי גלריות שהיו מרכזיות באותה התקופה, שרה גילת ורות דבל, שם הוצגו המשך ה"חיפושים" של האמן אחר השפה החדשה ששילבה ציור ותלת-מימד. בשנת 1984 נסע גרשטיין לניו-יורק לראשונה מאז תום לימודיו שם, והחל לעבוד עם סוכנת האמנים מרילין גולדברג שהזמינה הפקה של שש סדרות מוגבלות של הדפסים על אלומיניום בשם "Art Cats". סדרה זו כללה נגזרות חתולים בהשראת 12 אמנים ידועים, החל מואן גוך וכלה בפיקאסו וליכטנשטיין. בעקבות הפקת עבודות אלו הוזמן גרשטיין להציג תערוכה במוזיאון ישראל באגף הנוער. בתערוכה זו, אשר הוצגה בשנת 1987 תחת השם "מדודו לתלת-מימד", הוצגו פסלים "צבעוניים, עליזים, משעשעים ומזכירים צעצועים או מגזרות-נייר" [12]. תערוכה זו סיכמה את כל עבודתו של גרשטיין בפיסול תלת-ממדי בשבע השנים שחלפו עד אותו זמן, והיוותה עבור גרשטיין פריצת-דרך; רוב העבודות שהוצגו בתערוכה נרכשו על ידי אספני המוזיאון מחו"ל, ובעקבות זאת קיבל גרשטיין הזמנות לתערוכות רבות בארצות הברית ובקנדה. בשנים אלו המשיך להתמקד בפיסול והקדיש את רוב מרצו לפיתוח סגנונו הייחודי.

 

 

 

 

 

 

 

 

gerstein david גרשטיין דוד

 

חלון יונה כחול

עיצוב: דוד גרשטיין

ייצור: גלריה גוי ארט

 

 

 

 

 

שנות ה-90, החזרה לציור וגילוי הלייזר

 

בשנות ה-90 המשיך גרשטיין לפתח את פסליו, ובמקביל חזר לצייר בסגנון שהיווה המשך ישיר לסדרת המרפסות וים-המלח של שנות ה-70 וה-80. סדרת המכוניות שיצר באותה תקופה הציגה אנשים הנוסעים בתוך רכב, כאשר הצופה מתבונן למעשה בשמשה הקדמית של הרכב ו"מציץ" אל הנעשה בתוכו. בדומה למוטיב ההצצה אל תוך מרפסות תל אביב, גם כאן בחר גרשטיין להתמקד בעמדת המציץ החיצוני המביט בנהג דרך השמשה, אשר בו-זמנית משקפת את הסביבה. סדרה זו נוצרה בפריז במהלך שהותו של גרשטיין בקריית האמנים cite des arts בשנים 1990 - 1991.

 

 

בשנת 1995 לאחר שנים רבות של חיתוך עץ גילה גרשטיין את השימוש בלייזר, והחל חותך מתכות וצובע אותן בצבעים בוהקים הלקוחים מתעשיית הרכב. בשנים אלו החל גרשטיין לעבוד יחד עם צקי רוזנפלד בנו של אליעזר רוזנפלד, בעליה המיתולוגיים של גלריה רוזנפלד. משך שבע שנים עבדו השניים יחד ופרצו אל השוק בארצות הברית, צרפת וגרמניה עם עבודות בסדרות מוגבלות, אשר הקנו לגרשטיין את מעמדו באירופה ובארצות הברית.

 

 

 

 

 

שנות האלפיים וההכרה הבינלאומית

 

 

החל מסוף שנות ה-90 ועד היום (2010) הציג גרשטיין עבודות ברחבי העולם, והתפרסם בין היתר בזכות פסלי החוצות שלו. בשנים אלו הוציא שורה של יצירות שהושפעו מתחומי ספורט כגון ריצת מרתון, שחייה, רכיבת אופניים (למשל היצירות "טור דה פראנס", "חולצה צהובה", ו"ארמסטרונג" - על שמו של לאנס ארמסטרונג). בשנת 2011 הציג בגלריה מרכז הקצה בנהריה תערוכה ובה דימויי אופניים שיצר במהלך שנות עבודתו תחת השם "בשביל האופניים". גרשטיין הושפע גם מנוף אורבני, טבע (כגון סדרת הפרות, הציפורים ואגרטלי הפרחים), והתנהגות אנושית (למשל סדרת "הראשים", נגני הג'אז וכו'). סדרת הציורים שלו "ים, בוץ ומלח" הוצגה בשנת 2010 במוזיאון הימי בחיפה.

 


 

 

 

פסלי חוצות

 

 

גרשטיין ידוע כיום בישראל ובערים מסוימות בעולם בשל פסלי החוץ שיצר. מבין יצירותיו המפורסמות ניתן למנות עשרות פסלים המקשטים את כיכרות הערים (למשל הפסל בכניסה לקניון רחובות והפרה בפארק רעננה), את השיירה בעבדת, פסל של לוחם רומי ברומפורד (לונדון), ופסלים שהוצבו בערים בצרפת, בקוריאה הדרומית ובסינגפור. פסלו בסינגפור הינו הפסל הגבוה ביותר בעיר, וגובהו 18.5 מטר, ומוצב במרכז העסקים של סינגפור. ברחבי קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית ניתן לראות רבות מיצירותיו של גרשטיין.

 

 

 

 

 

תפישה אמנותית

 

כבר בשנות ה-70 ניכרה בעבודתו של גרשטיין שאיפה ליצור אמנות שתדבר בד בבד אל עולם האמנות ואל הרחוב. התמקדותו באמנות פיגורטיבית ולא באמנות קונספטואלית נבעה בין היתר כתוצאה מרצונו "לתקשר" עם הצופה בקלות, ולחלוק עמו את תובנותיו והגיגיו אודות חיי היומיום. השימוש הנועז בצבע אשר היה חריג יחסית ולמעשה הפך מזוהה עם עבודתו נבע בין היתר מרצונו "לחקות את הטבע". גרשטיין הסביר כי כפי שבטבע פרי או פרח בוהקים מושכים אליהם חרקים, כך גם עבודתו נועדה להיות מושכת עבור הצופה. מנגד, כפי שהפרי אינו רק מושך ותו לא, אלא גם נושא בחובו ויטמינים רבים, כך גם עבודותיו מכילות, לדידו, ערך מוסף: "אני בפירוש עוסק בדימויים של צרכנות והפיתוי של הצבע הוא אסטרטגיה".[13] כך, עבודתו "שגעון הנעליים" המתארת אשה ששיערה מורכב מנעליים היא עבודה צבעונית, אשר רק לאחר מבט שני מביעה ביקורת כנגד תרבות הצריכה המערבית. גרשטיין גורס כי באמנות "לא הכל חייב להיות כבד" וכי "יכולה להיות גם אמנות לשם הנאה", אשר מסריה העמוקים יותר, אם ישנם, חבויים.[13]

 

 

עקרון נוסף המנחה את עבודתו של גרשטיין הוא עקרון האמנות הפורצת את גבולות הגלריה. עם עליית מחירי פסלי הקיר שלו נוכח פרסומו ומעמדו בעולם האמנות, החליט גרשטיין בשנת 2002 ליצור סדרת יצירות במחירים עממיים יותר. השאיפה לכך דמתה לשאיפתו המוקדמת של גרשטיין כבר משנות ה-60 ליצור "אמנות בגובה העיניים". כך החל גרשטיין ליצור לראשונה סדרות שאינן ממוספרות של פסלים קטנים המיוצרים בדפוס משי, המיועדים לחנויות מוזיאונים במחירים עממייים. לדעת האמן "אמנות גבוהה ואמנות נמוכה נמצאות בכפיפה אחת, וברצוני לשבור את החומה הלא-טבעית הזאת בין המוזיאון לרחוב."[3] לדעתו של גרשטיין, אמנות צריכה להיות דמוקרטית, ולא להיות מוגבלת לעשירים. קו זה מנחה אותו ביצירת יצירות בסדרות הלא-מוגבלות במחירים זולים יחסית, וכן במיקודו בפסלי חוצות היכולים להנעים את זמנם של העוברים ושבים ברחוב.[3]

 

 

 

 

 

 

ביקורת

 

בשנים האחרונות, לאחר הצלחתו הכלכלית של גרשטיין, הובעה ביקורת כלפי עבודתו. ראשית, נוכח שימושו בצבעים בוהקים ומלאי-חיים, נטען כי הוא יוצר אמנות "דקורטיבית" ולא אמנות לשמה.[13] כמו כן נטען כי יצירתו פסלים בסדרות מצביעה על היותו אמן "מסחרי".[13]

 

לטענה בדבר היות העבודות שלו דקורטיביות במידת-מה השיב גרשטיין: "הצורות והצבעים בעבודותיי הם דרך עבורי לתקשר. כל מי שיטעם מהפרי, יגלה שאיננו רק יפה, אלא גם כולל ויטמינים. כך, יצירתי מעגל אנושי נראית כמו פרח גדול או כמו זר פרחים, אך מתחת מסתתרת הביקורת כלפי אופי החיים האנושיים, התובנה שאנו מגיעים משום מקום והולכים לשום מקום, ובינתיים אנו סובבים במעגל, רודפים אחרי הזנב שלנו. מי שבוחר לראות את היצירה כזר דקורטיבי, בבקשה. אך אם אתה מסתכל בדמויות המרכיבות את מעגל אנושי תראה כי הן לא יפות. למעשה, הן אפילו מכוערות, אבל התמונה הכוללת היא יפה ומפתה".[3]

 

באשר לטענה בדבר השימוש בסדרות של עבודות מאשר בעבודות יחידניות השיב גרשטיין: "גם וורהול עשה הדפסי משי", וכי אין זה משנה אם הצייר בהכרח מצייר את העבודה בידיו או ששוליות מציירות אותה עבורו, או שהיא מודפסת.[13] גרשטיין מאמין ש"כל אדם ראוי ליצירת אמנות, גם אם היא ברמה של דפוס משי וקונים אותה כמו שקונים בקבוק יין איכותי. יש רמות שונות. אינני בוחר למתג את עצמי כאמן לעשירון העליון בלבד, אלא גם וגם. ראוי שכולם יוכלו ליהנות מאמנות".[3]

"לקוח מ"וויקיפדיה




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ר י נ ת     ל א ו ר

 

 

 

 

 

"רינת לאור, בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל, התמחתה ב"אמנות המסך- אנימציה".

עבודותיה הרבות כוללות תגזיר מתכת, איורים, רישומים, ציורים וסרטי אנימציה. בכולן ניכרת איכות ריגשית וטכנית גבוהה מאוד ומעוררת התפעלות.

 

  

 

 

 

 

 

               

 

 

 

 

 

   

  "איש זקן"

ציור בפחם

 

                                                                                     

 

  

 

 

 

 

 

 

דגמי המתכת שהיא יוצרת עבור גלריה "ג'וי ארט", ניכרת אהבתה לצבעוניות ודינמיות. בעבודות אלה מתקיים במבע חיי ותוסס שנקשר למדיות הקריקטורה והגרפיקה, בסגנון שנוגע בפופ ארט ססגוני עם עושר רעיוני וצבעוני שכובש את הלב.

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

"חנוכיית הריקוד" - צד אחורי

מתכת בחיתוך לייזר ודפוס משי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסלי המתכת שלה מיוצרים בתהליך מורכב שתחילתו בציור דו מימדי, ואחריתו בחיתוכי לייזר ובצביעה ידנית או בהדפס רשת. פסלי הקיר" או "פסלי השולחן"  של רינת דומים ל"ציורים מאווררים", "טופוגרפיים", בעלי נפח ,כשלעיתים הם דו - צדדיים ובעלי מספר שכבות, שבונות עומק ואפקט של תנועתיות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 "הזמרת" - צד קדמי

 מתכת בחיתוך לייזר ודפוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דמויות האדם או החיות שהיא יוצרת, אינם מתוארים על ידה באופן ריאליסטי גרידא. הם טעונים בתאטראליות שמיטיבה להעביר לנו הצופים, הלכי רוח. לעיתים נוצרות יצירותיה תוך החצנת אופייה הייחודי של הדמות, או התחום בו היא עוסקת, ולעיתים תוך שימוש בקורטוב של הומור ואירוניה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  "הזמרת" - צד אחורי

 מתכת בחיתוך לייזר ודפוס

 

 

 

 

 

 

 

רינת ניחנה בחוש לקומפוזיציה וצבע, וליכולת בולטת בתחום הרישום. המחשב, שהפך כבר מזמן לכלי לגיטימי ביצירת אמנות, משמש אותה בתהליכי עבודתה, ושליטתה במספר תוכנות באה לכדי ביטוי בעשייתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  "חנוכיית הריקוד" - צד קדמי

מתכת בחיתוך לייזר ודפוס משי

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רינת מפיקה סרטי אנימציה קצרים, עובדת כמאיירת ויוצרת אנימציה למשחקי מחשב באינטרנט, לימדה רישום וציור במכינות ללימודי אמנות גבוהים ואיירה ספרים, עיתונים ומגזינים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  פסלי המתכת מהווים חלק ממגמה ועשייה תוססת בעולם המערבי, שמתקיימת במרחב המכיל בתוכו את הגדרות האמנות והעיצוב. הטכנולוגיה העכשווית, והחידושים הנעוצים בחיתוך מדויק והדפסות איכותיות, מאפשרים להרחיב את גבולות המדיום האמנותי הזה ולפתח אותו באופנים רבים. ואכן , ניתן לראות היום יותר ויותר עבודות מסוג זה בגלריות רבות ברחבי  הארץ, בארה"ב, בגרמניה בסינגפור וכו', אליהן מייצאת גלריה ג'וי ארט את עבודותיה".

 

 

 

אורית לוטרינגר, אוצרת אמנות